“כשהשכירות חונקת ועמלת התיווך כואבת – אהבה הפכה למותרות של עשירים”

"גניבה לאור יום, חזירות!" האחד קרא והשני זרק "די לעושק המתווכים".
אלה מהתגובות שקיבלתי בפוסט שהעלתי לדירה להשכרה באחת מקבוצות הפייסבוק הפעילות בעיר במרכז.
התסכול והעצבים של השוכרים הצעירים זעקו ויצאו אליך מתוך המסך, במיוחד מחובבי הפיצ'ר "משתתף אנונימי", הם יותר גיבורים בלהתלהם עם דברים מהלב מאחורי המקלדת…
והאמת? אני מבינה אותם. ואני גם לא מופתעת, סיר הלחץ צריך להתפוצץ מתי שהוא…
אני בעצמי שוכרת בעיר כשחושבת שמחירי השכירות גבוהים והם רק ממשיכים לעלות, או לכל הפחות עומדים איתן ויציב, אז להוסיף על זה, עבור שוכרים צעירים, הוצאה של חודש שכירות עבור שירות שהם לא הזמינו מלכתחילה? זה יכול להטריף.
שוכרי הדירות בעצם נחשבים כ"שבויים".
לעניין עמלת התיווך זה ברור, דירה שמפורסמת מתיווך הם נאלצים לעבור דרך המתווך ולכן אנחנו רואים מגמה של החרמה והתנגחות, הרבה מהשוכרים בוחרים שלא לפנות לדירות מתיווך וחלקם אף מנסים לעקוף ולהגיע ישירות לבעלים.
אבל עוד יותר מזה והרבה לפני, השוכרים שבויים תחת יוקר המחייה בשוק של היצע וביקוש, או שהם שבויים בבית הוריהם…
בשונה משוק הדירות למכירה שבו הקונים לא נמצאים ברחוב, כי הם בעצמם שוכרים או בעלי נכס אז הם יכולים להצביע ברגליים ולא להגיע לדירות ויש ירידות מחיר, בשוק ההשכרות לעומת זאת יש יותר תנועה כי אנשים חייבים קורת גג. גם הבחור שמרוויח בהייטק או עם גב כלכלי מההורים וגם הצעיר המתוסכל שרק התחיל את דרכו לבדו בעולם כשהאינפלציה עולה.
הכל יקר ומתייקר וכל אירוע חדש שקורה במדינה הוא מקריס עוד את כלכלת הפרט, והוא גם לוקח עוד חתיכה מהמורל ומהתמימות – אז הדור הצעיר פשוט צועק די!
כי הוא הבין. הוא פשוט לא רואה עתיד. וזה כבר לא רק הדאגה לעתיד, זה כבר ההווה, אי אפשר לחיות היום בכבוד בישראל. אנחנו בתקופת שיא של אי יכולת החזר ההלוואות והמשכנתאות, משכירים מקפידים על בטחונות וערבויות, אתה רואה יותר הומלסים ברחוב כשהרבה חיים בהישרדות ולא סוגרים את החודש…
לחיות במדינת ישראל זה כמו להיות במירוץ עכברים כשאתה רודף אחרי הזנב של עצמך…
אז אם ניקח לדוגמא את השוכר הצעיר הנורמטיבי, בחור בשנות ה-20 שרוצה וצריך וגם מצפים ממנו להתחיל את חייו בעולם כאינדיבידואל, מעבר לפרנסה הוא צריך למצוא דירה ולהתחיל לממן לעצמו שכירות, חשמל, מים, ארנונה, הוצאות מזון, מחייה, אחזקה, ביטוחים, כלי רכב להגיע לעבודה/להתפלל שתהיה תחבורה ציבורית נורמלית… ואם הבחור הצעיר די נורמטיבי אז הוא גם סטודנט כשלהרבה אין גב כלכלי – אז זו עוד חתיכת הוצאה… ומי יודע מה יהיה עם הלימודים והפרנסה כשעולם ה-Ai  עומד להחליף הרבה מהמקצועות בשנים הקרובות ונכנסים לכלכלה חדשה…
ואז אתה מוצא בחור צעיר שאמור להיות בשיא און האנרגיות שלו ולעוף על החיים אבל הוא בכלל מרגיש מסורס, כי לא רק שהוא הבין שישנה בעיה בביטחון הכלכלי בהווה ובעתיד שלו, הוא פשוט תקוע בחדר בבית הוריו כי הוא לא יכול להרשות לעצמו שכירות ואולי אפילו גם לצאת לדייטים…
וכן, כשהשקל נשחק האהבה נשחקת.
לחץ כלכלי גורם לגירושין בקרב הנשואים ולעלייה בביקוש לדירות להשכרה, הוא גם יצר אישו גדול בקרב יוצאי הדייטים כיום, גורם שמעכב ומשמר את המצב הסטטי של הצעירים.ות להישאר בבית הוריהם כי יקר היום לצאת ולהשקיע בדייטים.
אז אם יש זוג צעיר שהתמזל מזלו בעולם ההיכרויות והחליט לעזוב את ההורים ולעבור לגור ביחד – הוא משתדל למצוא דירה טובה בתקציב המשותף, לעומת הרבה מהשוכרים היחידים שהם עם תקציב מוגבל שנאלצים להישאר אצל ההורים או להתפשר על דירת שותפים או בדירה בעייתית, קטנטנה, מפוצלת, באתר בנייה…
ויש גם חלק שעוזב את העיר ולצערי, גם חלק עוזב את הארץ. הקשיים בישראל הובילו רק בשנה האחרונה לעזיבה של לפחות 100 אלף ישראלים…
אז כשהמדינה פועלת בצורה שמייקרת הכל, לא משחררת קרקעות להתיישבות וגם נהנית ממיסים בנדל"ן – אולי הביקורת לחזירות צריכה להיות יותר לכיוון הזה… וזה פחות אפקטיבי להגיד "יקר" דרך המסך, המשכירים מתרשמים ומתנהלים מול השוכרים שמגיעים לדירה ומתרשמים ממנה, מאלה שמבקשים לדבר על המחיר והתנאים.
ולגבי עניין עמלת התיווך שנכפית על השוכרים – ברור שהמשכיר ישלם על השירות שהזמין רק שבפועל לצערי לרוב זה לא קורה, הרבה מהמשכירים אינם מעוניינים לשלם והרבה מהמתווכים אינם מקפידים לגבות מהם, דבר שמונע מלהתגמש בעמלת השוכרים.
ולו היתה במדינת ישראל תודעת תשלום מצד המשכיר בלבד, השירות והמחוייבות כלפי השוכרים תפגע. בנוסף, המשכירים יעופו על עצמם.
מה גם, שלרוב לא ישתלם כלכלית למתווך לעבוד על דירה שרק המשכיר משלם. ההוצאות והמיסויים בישראל מאוד גבוהים, אמרנו כבר חזירות?… לא שזה מעניין את מישהו פרנסת המתווכים, פשוט שוק השוכרים-משכירים יאבד מתווכים טובים שיבחרו להפסיק לעבוד על השכרות, מתווכים שמייצגים ועובדים נאמנה עבור שני הצדדים שיהיו מרוצים, עם ישור קו לשוק ולקדם דברים בקלות, מהירות והגינות.
מעבר לכך, להרבה מהמשכירים חשוב שהשוכר יעבור דרך מתווך, זה מהווה רף מסנן בשוק השוכרים הקיים (יכולת כלכלית, התנהלות קואופרטיבית…).
לכן, כדי ליצור שינוי אמיתי בעניין העמלה צריך להתייחס ולטפל במשולש "שוכרים-מתווכים-משכירים" (כששמים בצד פוליטיקה ממסדית).
כשפעם אגב, גם רציתי לשנות בעניין ופניתי לועד השוכרים במטרה להרגיע את הרוחות, להעלות למודעות נכונה ולשיתוף פעולה מושכל ומכבד. זה התמוסס כשם שזה עלה.
גם פעם, במשך הרבה שנים, כאג'נדה ואות הזדהות ופרגון לשוכרים, לא גביתי בכלל עד למקסימום חצי חודש. גם זה לא צלח. היה זלזול וחוסר הערכה עם הפסדים, בתוספת חטיפת ריקושטים מהקולגות.
אז גם אם לדעתי האישית, משכירים צריכים לשלם ולפעמים אף יותר מחודש כשהשוכרים לא אמורים לבין סכום יותר מוגבל, המציאות בישראל דחקה ודוחקת שזה ישאר בגדר משאלת לב בלבד.
אז מעבר לשיח מקדם ברשת, מייחלת שנתחיל לראות יותר פעולות בשטח ליוזמות, מהלכים ושינויים הצומחים מתוך העם לדיור הוגן ובר השגה!
ולגבי הדירה שפרסמתי וקיבלה איחול לבבי שתישאר ריקה… היא הושכרה לזוג צעיר ומקסים בתחילת דרכו שקיבל גם הנחה בשכירות וגם בתיווך, כל הצדדים מרוצים 🙂
מודה אני.