חולם לבנות נגב חדש

איך היית מסכם את כהונתך כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון?

למעשה, זכיתי כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון תחת השר גלנט להשקיע בשורה של נושאים, החל מבנייה של הרשות להתחדשות עירונית, דרך שורה של הסכמי גג שהבאנו לפריפריה החברתית והגיאוגרפית ועד לחידוש פרויקט שכונות, שחזר מאפס תקציב – לחצי מיליארד ₪.

אבל, גולת הכותרת הייתה טיפול בדיור הציבורי –בהבנה שבקבלת השירות הדייר צריך לעמוד במרכז, בגיוס אגרת חוב בערך של מיליארד ₪ דרך חברת עמידר לטובת רכישת דיור ציבורי, בבניית 2,650 דירות דיור ציבורי לקשישים, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית למאות דירות דיור ציבורי בנגב ובגליל.

אמנם עשינו לא מעט, אך הנחתי על שולחן הממשלה לקראת סיום תפקידי תוכנית יומרנית – "לגור בכבוד" שלצערי לא מומשה במלואה שמבוססת על שימוש במשאב הקרקע, תמריצי תכנון והיוון של סיוע בשכר דירה.

אם התכנית תיושם בעתיד, נושא הדיור הציבורי והמחסור במלאי, יטופל באופן קבוע ואינהרנטי לעבודת הגופים הכפופים.

ספר על מכון ריפמן שאתה עומד בראשו ואתה ממייסדיו–

את מכון ריפמן הקמתי לזכר שמוליק ריפמן ז"ל שהיה ממנהיגי הנגב הבולטים. ריפמן נהג לומר "שאי קידום האוכלוסייה הבדואית בנגב היא בבחינת חסם לפיתוח הנגב" ויחד עם און ריפמן בנו, שהוא ממייסדי "השומר החדש" וחבורה מצוינת של יזמים בדואים ויהודים צעירים וחולמים, הקמנו את מכון ריפמן.

המכון הוא מכון יישומי שיקדם פיתוח מנועי צמיחה משותפים בנגב – יצירת מנועים מקומיים, כלכליים ובמגזר השלישי שיחד ישטפו את הנגב ביוזמות משותפות ויבנו בהדרגה עם השותפים המצוינים שכבר קיימים בנגב- נגב חדש. 

"אנחנו לא מחפשים דו-קיום, אנחנו כבני הנגב מחפשים קיום – והקול הזה חייב להישמע ולהדהד".

כיצד היית רואה את עתיד הנגב בעיקר לאור האירועים האחרונים–

בן גוריון אמר ש"בנגב ייבחן העם בישראל" וזה אומר שכולנו נבחנים כל הזמן. בנגב ובדרך שנתייחס אליו כמדינה. צריך לסייע לבדואים, לעקור ביד קשה את האלימות, אבל לצד זאת – להושיט יד לטובת קידום יוזמות.

כלכלה וחברה שיגיעו מלמטה הן ורק הן יניעו שינוי – הפוליטיקה חשובה והפרשנות חשובה, אבל הכי חשובה היא העשייה ובזה נבחן יחד כחברה.

איך יהיה הממשק בין מדינת תל אביב לנגב בעתיד–

בנגב קורים דברים מדהימים! יש שכבה של ראשי ערים מעולים ונמרצים, יש יוזמות אדירות שקמות חברתיות ועסקיות. 

אבל, תפיסת העולם שהכול סובב סביב המרכז חייבת להשתנות, זה נכון באיכות התשתיות, זה נכון בקידום תעסוקה וזה נכון כמובן לזה שמדינת ישראל במשך שנים הזניחה את האתגרים של החברה הבדואית ופתאום מעוררת למציאות של אלימות ומחלוקת. 

הגדלת החיבוריות בין הנגב למרכז הארץ – היא קריטית אבל חיבוריות לא בונים רק בתשתית פיזית אלא בגיבוי של תשתית רעיונית נכונה. ולכן, כתושב הנגב וכחבר קיבוץ רביבים, שהנגב נתן לו הזדמנות כנער שיצא בצו בית משפט מבית בסיכון אליו  -אני חש צורך להחזיר לנגב ולתת הזדמנות לכל ילד כשהנגב מהווה את עבורו את המרחב הערכי המתאים.

ולתת הזדמנות זה נכון בחינוך, ברווחה, בתרבות, אבל לא פחות בתעסוקה וביצירת תשתיות כלכליות חברתיות מתאימות.

מדוע ממשלות ישראל לא מקדמת התחדשות עירונית בפריפריה–  

צריך להבין שכמו שהסכמי הגג שחלקם היו תקציביים, כך נדרש לעשות גם בהתחדשות עירונית.

המקדם בהתחדשות עירונית יהיה כלכלי יותר ככל שערך הקרקע גדול יותר ולפיכך באזורים מרוחקים שערך הקרקע נמוך, המדינה צריכה להכניס יד לכיס ולאפשר התחדשות כזו.

זה נכון הן במסגרת כסף תקציבי וזה יכול להיות תוך שימוש במשאב הקרקע במרכז – בעסקאות קומבינציה קרקע משלימה וכו'.

בזמני כמנכ"ל, נאבקתי על השלמת הקרן להתחדשות עירונית וצריך להקצות לפחות מיליארד שקל כדי להניע תהליך כזה. אני בקשר עם משרד הבינוי והשיכון ויודע שבהחלט יש שם עם מי לדבר. אבל הם לא לבד במשחק הזה, יש להם עוד שותפים.

מה עדיף, להקים ישובים חדשים או לחזק קיימים?

"שמוליק ריפמן ז"ל אמר "שהיה קשה להקים ישוב יהודי בתקופת הטורקים, קשה יותר בתקופת הבריטים והכי קשה בתקופת היהודים" אני מסכים וכמו כל דבר בחיים לא צריך ללכת לקצה.

 לא הכל זה – או זה, או זה".

אפשר גם וגם. לדוגמא, כמנכ"ל משרד הבינוי ושיכון נאבקתי והצלחתי להעביר במועצה הארצית החלטה על הקמת משבצת בייעוד למגורים צמודת דופן לכפר הנוער ניצנה, ייעוד למגורים בצמוד לכפר השיקומי מעורר ההשראה "עלי נגב" שמובילים דורון אלמוג ואבי וורצמן – חבריי ויישוב עם תכנון מיועד לשילוב בעלי צרכים מיוחדים ברכס הר טוראן.

אבל, כמובן שחיזוק הקיים גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית, הוא חשוב ומרכזי ואסור שנפסח עליו. הכל, "אנחנו לא מחפשים דו-קיום, אנחנו כבני הנגב מחפשים קיום – והקול הזה חייב להישמע ולהדהד".

 חייב להיות בשכל ישר ומתוך הבנה תכנונית רחבה.

איך ניתן לשכנע את דור העתיד, אנשי עסקים וההי-טק והטכנולוגיה לעבור לנגב?

זו בדיוק המשימה של מכון ריפמן – לסייע ולייצר הזדמנויות עסקיות, מקומיות וחברתיות בנגב ודווקא בשיתוף פעולה בין בדואים ויהודים – היכולת לשתף פעולה לבניית נגב משגשג הוא קריטי. 

היכולת לחלום נגב חדש – נמצאת כבר במשך שנים אצל ההנהגה המקומית בנגב, הגם שלא תמיד זכתה לגיבוי לאומי – היכולת לייצר אקו-סיסטם של שלטון מרכזי עם שלטון מקומי, הזדמנויות עסקיות לצד הזדמנויות חברתיות הן המפתח להכל. ובסופו של דבר, יסייעו להגיע לתמונת עתיד רצויה בנגב.