"אני פה בשביל לנער את הענף ולבנות אותו מחדש"

כשבילי רובין, נכנסת לאתר בנייה, כל הפועלים סביבה משתתקים. לא מפחד, אלא מתוך הערכה מקצועית לאישה היחידה בענף הנדל"ן הישראלי, שהיא גם קבלנית ביצוע וגם יזמית. היא בת 59 וכבר 17 שנה שהיא יוזמת ומקימה בנייני בוטיק ויוקרה מהיסוד. "אני נמצאת בשטח מהמסמר הראשון ועד קבלת מפתח ואפילו דואגת למסור לדיירים את הדירות שלי עם עץ ריח, שיהיה נעים להיכנס הביתה". היא מספרת לנו בחיוך.
אבל אל תתבלבלו: זו לא אישה שבאה ללטף את הענף, היא באה לנער אותו עד שיבין שאפשר אחרת, או במילים שלה: "אני פה בשביל לנער את הענף ולבנות אותו מחדש"
אימפריה נדל"נית בעשר אצבעות
"לא נולדתי עם כפית זהב בפה או קסדה על הראש" היא מספרת לנו על דרכה בענף הנדל"ן. "אומנם אני מגיעה עם רקע עשיר בענף הבנייה והנדל"ן כשכירה, אך את החברה הקמתי בכוחות עצמי בעשר אצבעות. בלי גב, בלי שותפים ובלי הנחות, לא לקולגות ובטח לא לעצמי. בתחילת הדרך חוויתי לא מעט קשיים על רקע מגדרי. ניסו להדיר אותי ולהקטין אותי מעצם היותי אישה, כי בענף הזה קשה מאוד לגברים לקבל לצידם אישה חזקה עם SAY  מקצועי ואני אישה חזקה ובלתי ניתנת לעצירה.
"ענף הנדל"ן בסחרור, אין לדעת מה יקרה מחר"
"מצבו הנוכחי של שוק הנדל"ן לא היה קשה ומאתגר כל כך מאז ומעולם", טוענת בילי, "אם עד לפני שנתיים עוד ניתן היה לפעול בפרויקטים בהיקפים גדולים, כיום נראה שהקרקע רועדת מתחת לרגליים של כל מי שקשור לענף. מצוקת כוח האדם, עליית המחירים החדה והבירוקרטיה החונקת, כל אלו הפכו את העשייה בענף הנדל"ן לכמעט בלתי אפשרית. השוק פשוט בסחרור ואין לדעת מה יקרה מחר.
המלחמה, לצד המשבר הכלכלי, יצרו מצוקה אדירה בכוח אדם. פשוט אין פועלים. והמדינה מצידה לא משחררת עובדים. אם פעם שילמתי 600 ש"ח ליום עבודה לפועל מקצועי, היום מבקשים ממני 1,200 ואפילו 1,400 ש"ח. המחסור הפך אותנו לבני ערובה".
הפועלים הזרים שהגיעו לא נתנו מענה לבעיה?
הפועלים הזרים שהגיעו הם קצה הקרחון. רבים מהם בכלל לא מנוסים בבניית בנייני מגורים ללא מנוף, מה שפוגע במיוחד בפרויקטים נמוכים, כמו בנייני בוטיק. את הבנאים הטובים ביותר אתה צריך בשביל בניינים כאלה והם פשוט לא קיימים כרגע".
"אני לא יושבת ומחכה שמישהו יפתור את הבעיות. אני קמה ועושה"
בתוך כל הקושי, בילי לא חיכתה שמישהו שם "למעלה" יפתור את הבעיה ולפני מספר חודשים היא פשוט  נקטה ביוזמה יוצאת דופן: "פתחתי פיילוט בכלא מעשיהו", מספרת לנו בילי, "במהלכו הכשרתי אסירים לקראת שחרור למקצועות הבנייה. צבע, טיח, ריצוף וכדומה. בעזרת צוות מקצועי, לימדתי אותם במשך חודש ימים. קיבלתי מהם תגובות מרגשות. אחד מהם אמר לי: 'לא ידעתי מה אעשה ברגע שאשתחרר, עד שבאת והארת לי את הדרך' ".
לאחר ההצלחה, בילי ניסתה להרחיב את המודל לפיילוט נוסף, אך נתקלה בקיר בירוקרטי. "גם כשכבר יש פתרון אמיתי וישים, המערכת תוקעת מקלות בגלגלים. פשוט לא מאפשרים. זה מייאש. הרי תחשוב מה היה קורה אם היינו פותחים  יוזמה כזו בכל בתי הכלא בישראל. אולי לא היינו פותרים את המחסור של 150 אלף פועלים, אבל היינו יכולים להכשיר אלפים והכי חשוב, היינו ממנפים את הכלכלה הישראלית. פועל ישראלי צורך את הכסף שלו בארץ, משלם מיסים, הולך לסופר, רוכש שירותים וכדומה. פועל סיני פשוט שולח את רוב הכסף החוצה. ההבדל ברור.
יש לא מעט קבוצות אוכלוסייה שיכולות לקבל הכשרה מקיפה לעבודה בענף הבנייה, מאסירים לקראת שחרור, דרך נוער בסיכון ועד לחיילים משוחררים ובני המגזר החרדי. אני באה ואומרת דבר כזה: אפשר לפנות לאוכלוסיות מסוימות ולתת להם אופק וחזון עם הכשרה מקיפה למקצוע מבוקש. אז למה לא בעצם? למה להקשות? למה לאפשר לבירוקרטיה לתקוע את המקלות שלה בכל גלגל שיכול לעבוד? למה לא לתת להם מקצוע, הזדמנות? למה לא להפוך אותם ליזמים של המחר"?
"מקבלי ההחלטות מנותקים ממצב הענף"
לבילי יש לא מעט יוזמות ורעיונות מבריקים אבל נראה שאוזניים קשובות מצד מקבלי ההחלטות אין לה. "הייתי בוועדות בכנסת", היא משתפת אותנו, "אף אחד לא באמת מקשיב למצוקות של הענף. יושבים שם לצערי אנשים אטומים. מנותקים מהשטח. כולם מדברים בסיסמאות ולאף אחד לא באמת אכפת. הכול זה כשלים של המערכת, מהמחסור בידיים עובדות ועד לנושא היתרי הבנייה הנחשב לעקב אכילס של ענף הנדל"ן. לא יכול להיות שיזמים וקבלנים צריכים להמתין שנים על גבי שנים עד לקבלת היתרי בנייה.
הענף שלנו לא רק שהוא חולה הוא מדמם. הקורונה, המלחמה, עליית הריבית. כמה עוד אפשר לספוג. לא מספיק שאנחנו מתמודדים עם מצב מלחמתי ויוקר מחייה, אז גם המערכת כמערכת מכבידה על העוסקים במלאכת בניית הארץ. אם לא יקום מישהו מתוך המערכת ויגיד: 'אכפת לי. אני רוצה שלכל אדם תהיה דירה בבעלותו במדינת ישראל', אז המצב שלנו אר ילך ויחמיר".
את מדברת על סוג של פרויקטור בתוך משרד השיכון?
"אני מדברת על מישהו שלא פוחד לשנות את המצב. מישהו שיכול להזיז הרים. בשביל שדבר כזה יצליח הוא צריך לקבל רוח גבית מלאה מהמערכת. אם לא נתחיל עכשיו להזיז דברים לא יהיה פה כלום. מחירי הדירות ימשיכו לעלות, צעירים יברחו מפה. אבל אם מישהו שם למעלה יחליט להקשיב באמת, אפשר יהיה לייצר פה את המזרח התיכון הכי יפה בעולם. יש לנו עם נפלא ומדינה כל כך מדהימה אבל אנחנו לא יכולים ליהנות ממנה באמת. מישהו צריך להתעורר".
מסקנה אחת עולה מדבריה של בילי: הם חייבים להישמע בקרב מקבלי ההחלטות ובמידה ולא יהיו אוזניים קשובות לדבריה, זה הזמן שלה לרוץ לכנסת ולהשפיע על מצב הענף מבפנים.